<h1>סמ"ג עשין סימן ק"ט</h1>
<h2>דף לא:</h2>
פירש רבינו יצחק שאם אומרים העדים כך ראינו כתוב בשטר שאין לפסול עדותן משום מפיהם ולא מפי כתבם ועדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין והרי זה כאילו אומרים ראינו אותו עדות שנחקרה בבית דין וראיה לדבר דתנן (ב"ב קס"ח א') מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים בא לפני בית דין ועושין לו קיומו ובפרק הגוזל קמא (ב"ק צ"ח ב' ותו') אי דאיכא סהדי דידעי מאי דכתיב בשטרא ליכתבו ליה שטרא מעליא, והא דאמרינן בפרק ארבעה אחין (יבמות ל"א ב' ותו') מפני מה לא תיקנו זמן בקידושין משום דלא אפשר וכו' לינחיה גבי עדים אי דכירי ליתו וליסהדי ואי לא דכירי זימנין דחזו בכתבא ואזלו ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם לשם מדבר במעידין סתם ויש לחוש שמא יאמרו זכורים הם ואינם זוכרין כלל.
אומר רבינו יצחק (יבמות ל"א ב' בתו') ששמע מרבינו יעקב שנוהגים עכשיו שכשהעדים יודעים עדות אחת והם רחוקים מבית דין ששולחין כתב ידם לבית דין ואין לפסול עדותן משום מפיהם ולא מפי כתבם כיון שזוכרין עדותן, אבל בפירוש החומש (דברים י"ט ט"ו) פירש רבינו שלמה על פי שנים עדים פרט שלא ישלחו כתב ידם לבית דין, ומהא דתניא בפרק מי שאחזו (גיטין ע"א א') אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול לדבר ואמאי הרי יכול לדבר מתוך הכתב שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם, (ו)שאני אלם שאינו ראוי להגדה כלל לפיכך אין ראיה משם לפסול אדם המדבר מלכתוב עדותו.
